<h1>סמ"ג עשין סימנים רמ"ד—רמ"ו</h1>
<h2>דף ו.</h2>
במים יובא (ויקרא י"א ל"ב), כולו כאחת, יכול אפילו מקצתו ת"ל ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כולו כאחת אף ביאת מים כולו כאחת, וטמא עד הערב טבל ועלה אוכל במעשר אבל טמא הוא לתרומה עד שיעריב שמשו (תו"כ פ"ח).
<h2>דף כ.</h2>
מפרשה זו (ויקרא י"א ל"ב—ל"ג) למדנו שהבגדים והשקים וכלי עור וכלי עצם וכלי עץ וכלי חרס מקבלים טומאה, ומפרשת כלי מדין למדנו שכלי מתכות מקבלים טומאה שנאמר (במדבר ל"א כ"ב) אך את הזהב ואת הכסף ואת הברזל ואת הבדיל ואת העופרת. כלי זכוכית אין מקבלין טומאה מן התורה ואמרינן במסכת שבת (ט"ו ב') שחכמים גזרו עליהן שיהו מקבלין טומאה הואיל ותחילת ברייתן מן החול ככלי חרש, ומפני שתוכו נראה כברו לא גזרו עליהן שיטמאו מאוירן עד שיגע הטומאה בהן בין מתוכן בין מגבן ככלי מתכות, ולא גזרו טומאה על פשוטיהן אלא על מקבליהם ואין להם טהרה במקוה ואין שורפין עליהם תרומה וקדשים שלא גזרו עליהם אלא לתלות (ע"פ רמב"ם כלים פ"א ה"ה). וכן שנינו בפרק שני דמסכת כלים (מ"א) כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהן טמאים נשברו טהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא. ובפרק המוכר את הבית (ב"ב ס"ו א') אמרינן שפשוטי כלי עץ טמאין מדברי סופרים, והוא הדין לכלי עור וכלי עצם (עי' רמב"ם שם ה"י). אמנם אומר רבינו יצחק שלשם מדבר בשלחן וכיוצא בו שהוא מתרבה בתורת כהנים (פרשתא ו') [הו' בחולין כ"ה א' ובכלים פ"ב מ"א] מפני שהן דומיא דשק שמשמש את האדם ומשמשיו ואותה דרשה אסמכתא ואינו אלא דרבנן (תד"ה ושאני). במה דברים אמורים שטומאת פשוטיהם מדברי סופרים בשאר טומאות אבל במדרס הזב והזבה והנדה והיולדת מטמאין מן התורה שנאמר כל המשכב אשר ישכב עליו וגו' כל העשוי למשכב או למרכב (ע"פ רמב"ם שם) וכן אומר בפרק על אלו מומין (בכורות ל"ח א') בהנך דחזו למדרסות דלא איתקוש לשק, ואמרינן בפרק קמא דסוכה (כ' א') כל המטמא במדרס מטמא טמא מת. ואפילו פשוטי כלי זכוכית העשוי למשכב מטמא מדרס רק שטומאתו מדבריהם (ע"פ רמב"ם שם ע"ש בכס"מ).
